פירוש על שמואל א 20:26

ולא דבר שאול מאומה ביום ההוא פי' כי באותו יום היה ר"ח ניסן ובו ביום נברא אדה"ר למ"ד בניסן נברא העולם בכ"ה באדר ובר"ח ניסן נברא אדה"ר ושנותיו של דוד באים מאדה"ר כידוע וא"כ באותו יום היה מזלו גובר כי אותו יום שנולד בו האדם מזלו גדול ביותר לכך לא דבר מאומה וק"ל:

כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור. ידוע מאמר הגמ' לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עקם הכתוב שמנה אותיות דהל"ל טמא הוא ומפשוטו של כתוב מוכח דאמר מקרה הוא בלתי טהור וקשה למה לא אמר טמא הוא לזה בא כמתרץ ואומר כי לא טהור לומר כן והבן. ויש לפרש הענין כי שאול דן לדוד לכף זכות פן שימש מטתו וטמא הוא לכך לא בא אל הלחם דבאותו פעם היו אוכלין חולין בטהרה. אבל ז"א דעונתן של ת"ח הוא מליל שבת לשבת אך אם ליל טבילה הוא מותר לשמש בתוך השבועה ואף גם בר"ח. וז"ש כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא דוד משום שישמש מטתו והטעם כי לא טהור היתה אשתו עד הנה ומותר לשמש. או י"ל מקרה הוא רוח תאוה נכנס בלבו ומותר לשמש אף בתוך השבוע ומטעם זה לא בא אל הלחם וא"ש: